לכן חשוב, ובמיוחד באילת, ללמוד טוב טוב את שטח ההחלפה.
אני משתדלת למקם את האופניים ליד נקודות שקל לי לזכור: עמוד, עץ, שיח, פח אשפה, כל דבר שנמצא בשטח ויעזור לי לזהות…
בנוסף, עוד טיפ שעוזר לי: המגבת. המגבת שליד האופניים, ועליה פורשים את הציוד, צריכה להיות בולטת. צבע מיוחד שכזה לפספס גם כשרצים מהים, או בחזרה עם האופניים בלי חמצן במוח (ובהזדמנות זו, אני מבקשת לא לבחור בצבע ורוד מגנטה שזועק למרחוק – זה הצבע שלי ;-)).
אחרי שמתמקמים, משננים את הסימנים, ובודקים איפה היציאות. אני ממליצה ממש לתרגל ריצה מכיוון הים אל האופניים (תתפלאו, אני צריכה לפעמים לתרגל את זה כמה פעמים עד שאני מגיעה ישר לאופניים בריצה בלי להתבלבל), אחר כך ריצה משטח ההחלפה לכיוון יציאת האופניים (היא מאוד קרובה לכניסת האופניים, אז שימו לב לא להתבלבל), ולבסוף ריצה מכיוון כניסת האופניים למקום שלכם בשטח ההחלפה.
אני מתרגלת את זה לפעמים כמה פעמים, עד שזה הולך לי חלק בלי להתבלבל.
חימום
המקצים באילת מוזנקים בצפיפות רבה אחד אחרי השני, ולכן אין אפשרות לחימום רטוב (כלומר, שחייה). מומלץ בכל זאת, לרוץ קצת לאורך הטיילת כדי להתחמם, וגם לסובב ידיים, כדי להתכונן. אם אפשר, לנצל את השבוע האחרון לפני התחרות על מנת לתרגל את זה: ריצה קלה של עשר דקות רבע שעה לפני שחייה בבריכה זה נהדר!
שחייה
כמאותגרת שחייה רצינית ועיקשת, קטונתי מלתת טיפים לשחייה בטריאתלון. יחד עם זאת, ספציפית באילת, שווה לזכור שני דברים:
- המים קרים – ולכן אלמנט החימום לפני חשוב מאוד.
- השחייה באילת, במיוחד לפחדני מים שכמונו, שונה מכל טריאתלון אחר: המים צלולים, ורואים את הקרקעית (שלא כמו בכינרת למשל) ולכן זה הרבה פחות מפחיד. וכמובן – אין גלים, שזה שיפור רציני (במיוחד בוגרי גן שמואל השנה, יידעו להעריך את זה ;-))
משתתפי האולימפי (דורון!) שימו לב: השנה, בניגוד לשנים קודמות השחייה היא בסיבוב אחד גדול, ולא שני סיבובים.
שימו לב שהריצה מהים אל שטח ההחלפה היא יחסית ארוכה. זה הזמן להקפיד ולהשגיח שמרוב התלהבות אתם לא רצים מהר מדי ונכנסים לחוב חמצן (כמו שתמיד קורה לי בתחרויות, למרבה המזל, פלצ’י מאמן הטריאתלון שלי כבר מנוסה ותמיד עומד ביציאה מהים ומזכיר לא להשתולל).
אופניים
שרדתם את הים, עליתם על האופניים, ו… לא להירדם! תחילת המסלול היא טיפה טכנית, עוברים בדרך שתי כיכרות (כל מי שאי פעם התחרה באשדוד – קטן עליכם!) ועולים על כביש הערבה.
הצלע הזו של הרכיבה, היא אכן קשה, יש רוח פנים מטורפת, ומגמת עליה קלה, ולכן בכיוון הזה זו רכיבה קשה. מצד שני, זה היתרון הגדול שלנו כרוכבי כביש – כמה שלנו קשה באופניים, לאחרים קשה יותר. ומכיוון שנג”ש זה קודם כל התמודדות מנטלית, כדאי לחזור ולהזכיר את זה לעצמנו שוב ושוב.
ברכיבה כזו חשוב לשים לב לכמה גורמים:
- ראש – הכי חשוב, נג”ש זה קודם כל בראש. לא “להירדם” על האופניים, לשמור כל הזמן על ריכוז גבוה. אפשר להיעזר במספרים השונים על השעון: דופק – לא לתת לדופק לרדת מתחת לסף מסויים, מהירות – לא לתת למהירות לרדת מתחת לסף מסויים, וכמובן סל”ד.
- סל”ד – לגבי סל”ד זה משתנה מרוכב לרוכב, ואפילו אצל אותו רוכב בתקופות שונות, בזמנים שונים. בגדול, מאמני אופניים ממליצים על סל”ד בין 90 ל-100. טריאתלטים, הרבה פעמים רוכבים יותר על כוח, ולכן אפשר למצוא טריאתלטים רבים רוכבים גם על סל”ד נמוך יותר של 85 (קראתי איפה שהוא שבאליפות העולם למשל סל”ד ממוצע היה 87). בכל מקרה לא מומלץ לרדת מ-85, על מנת שלא לטחון את הרגליים.
- רוכבים אחרים – אפשר להעזר ברוכבים אחרים, על מנת שלא לאבד ריכוז: מוצאים רוכב לפניכם שרוכב חזק, אבל לא חזק מדי בשבילכם (לא להשרף), ומחליטים לא לתת לו לברוח בשום מחיר שבעולם, כמובן ממרחק בטוח שלא תהיו בדרפטינג (מעל 3 מטר). או לחילופין – משחקים תופסת עם הרוכבים שלפניכם, עוקפים עוד ועוד, מסמנים רוכב לפניכם ומתרכזים בלהגיע אליו, ולעקוף אותו, ואיך שעקפתם אותו – מחפשים כבר את הרוכב הבא לעקוף.
- פלוטונים – אסור דרפטינג בטריאתלון הזה. ומעבר לזה שזה אסור – זה מאוד מסוכן, במיוחד בתחרות הזו. אם יווצרו פלוטונים (ולמרבה הצער כניראה שיווצרו פלוטונים) חשוב לנסות להתחמק מהם. או לנסות לרכוב לפני הפלוטון, אם יש לכם כוח, או ממרחק בטוח מאחור, אפילו אם זה אומר שאתם מורידים קצת מהירות… אם אתם מנסים לעקוף את הפלוטון – שימו לב לא לפלוש לנתיב הנגדי – כך קרתה התאונה שנה שעברה – מפחיד בטירוף. באותה מידה, חשוב להקפיד לרכוב מצד ימין כמה שרק אפשר, כדי לתת לרוכבים המהירים יותר לעקוף אתכם בבטחה.
סיבוב פרסה (לאולימפי בבאר אורה, לספרינט 10 ק”מ קודם) ועכשיו המשחק השתנה לגמרי: רוח גב, ירידה קלה, זה הזמן להרביץ מהירות. ושוב גם כאן, חשוב מאוד לא “להרדם”. לעבוד חזק, הילוכים כבדים, ולסובב מהר (לא למצוא את עצמכם מסובבים “על ריק” בגלל אשליית המהירות). כאן גם המקום שיש לנו יתרון כרוכבי כביש: הרכיבה בפלוטון אמורה היתה להרגיל אותנו למהירויות האלו. בשלב הזה בדרך כלל לא יהיו פלוטונים, אבל עדיין חשוב מאוד לרכוב בימין, כדי לתת לרוכבים מהירים לעקוף בבטחה.
בחזרה מהאופניים שימו לב לכניסה לשטח החלפה, היא קצת מבלבלת, שלא תגיעו בטעות ליציאה…
ריצה
הריצה באילת היא כיף אמיתי – 4 סיבובים של הלוך ושוב (לאולימפי, ספרינט עושים 2 סיבובים) מה שאומר שיש המון המון קהל שמעודד. וכמה שזה עוזר בסוף של תחרות כזו!
תחילת הסיבוב היא צפונה, מול הרוח שכבר התמודדתם מולה באופניים. גם בריצה היא קשה, במיוחד כשאתם בהתחלה, והגוף עוד לא התרגל לשוק של ההחלפה. זה הזמן להזכיר לעצמיכם שלכולם קשה עכשיו, זה הזמן להזכיר לעצמיכם שתוך כמה דקות השוק הזה עובר והגוף מתרגל, ו… לחרוק שיניים ולסבול. כשמגיעים לכביש, פונים ימינה, עכשיו זה כבר ריצה על כביש ולא כורכר, וגם הרוח פחות מציקה, וזה אומר שאפשר להגביר קצב. פה גם תהיה תחנת מים – חשוב מאוד מאוד לשתות בריצה בכל הזדמנות – גם בהלוך וגם בחזור – באילת מתייבשים בלי להרגיש!
המשך מסלול הריצה שונה משנה שעברה: בעיקרון מתי שהוא אחרי בערך קילומטר, פונים שוב שמאלה, לכיוון צפון, ואז סיבוב פרסה וחזרה. אם הבנתי נכון, הקטע הזה לכיוון צפון הוא שוב כורכר – אבל קצר.
זהו, חוזרים על הכביש, לא שוכחים לשתות מים, שמאלה חזרה לכורכר ולשטח ההחלפה, כאן כבר יהיו המון המון מעודדים – כיף אמיתי! ו… פרסה וקדימה לעוד סיבוב (אולימפי לעוד שלושה סיבובים).
הסיום באילת הוא חוויה אחרת ומדהימה: ספרינט מהיר (יש טיפה ירידה), המון המון קהל ומעודדים, התרגשות אמיתית! לא לשכוח שיש מצלמה בסיום, אז שימו חיוך פוטוגני, ו… תיהנו מהרגע הזה, הוא שלכם, הרווחתם אותו ביושר J
מילה למעודדים
המקום הכי טוב למעודדים הוא מאחורי עיר המלכים, לאורך מסלול הריצה. בזכות האופי של מסלול הריצה, תוכלו לראות את המתחרים שלכם חולפים על פניכם בין 4 פעמים (לספרינט) ל-8 פעמים (באולימפי). משם גם הדרך קצרה לאיזור הסיום, כדי לפגוש את המתחרים שלכם אחרי הסיום.
תיהנו 
