ואם כבר בנסיעות שבשגרה עסקינן, אז גם בתחום זה לא חסרות חוויות מנסיעות היומיום שלי, ומאחר והיום היתה לי עוד אחת כזאת די משעשעת לטעמי, החלטתי לא להתעצל ולספר לכם עליה…
אחד מהדברים שקורים לי די הרבה ברכיבותי בכביש נובעים, לדעתי, מדבר אחד בלבד- האגו הגברי המופרז. לא שלנשים אין אגו, אך הריכוז שלו הוא ממש אפסי אם להשוותו לאגו של הגברים.
אז היום זה שוב קרה לי (ואני מוכרחה להודות שזה קורה לי די הרבה)- רכבתי לי בבוקר להנאתי על דרך נמיר מהבית ללימודים ועקפתי, בשגרה, איזה רוכב צעיר על אופני הרים. הבחור כנראה התעצבן, כי איך יכול להיות בכלל שבחורה עוקפת אותו? פתאום אני רואה אותו שוב חולף על פני, מפדל בראבאק עם רצח בעיניים. מאחר ואני כבר מנוסה בעניין ומורגלת במצבים מסוג זה עשיתי את מה שאני תמיד עושה- הגברתי קצת קצב, הגעתי אליו וזרקתי עם חיוך: “אתה מתחרה בי?” כאן בדרך כלל אותם הרוכבים מתחלקים לשניים- יש את אלו שלא עונים, יעני מתעלמים ממני לחלוטין וממשיכים לפדל בטירוף, ואז בתגובה אני חולפת על פניהם. הבחור הזה הפעם היה מהקבוצה השניה של אותם אנשים שכן עונים- ובלי הרבה אויר, הוא הודה שכן והוסיף שהתעייף. אח”כ בכניסה לשער הסמינר הוא זרק לי “הייתי מנצח אותך עם אופניים כמו שלך” ואני החזרתי לו שאין מצב ושהאגו שלו מדבר, וחייכתי לעצמי.
האמת שלא תמיד זה קל, אני מודה. לפעמים אני צריכה לפדל במרץ ולהתאמץ כדי להשאיר את המתחרה הזועם מאחור, אבל עוד לא קרה שנעקפתי, אין מצב. יש בזה משהו קצת טפשי, אני יודעת, אבל אני נהנית מזה דווקא. אולי זה כי אני אוהבת שיש קצת אקשן. וזה לא שאין מספיק אקשן על הכביש, בין ההתחמקויות מהמכוניות לריכוז הדרוש כדי לחזות מהלכים בכביש, לבין לכעוס וקלל נהגים טיפשים לפעמים. אבל האקשן הזה הוא יותר מעניין וכיפי, והכי חשוב- תחרותי. שיעקוף אותי איזה אחד עם אופניים מעפנים? האמת שזה יהיה די מבייש, עם אופניים כמו שלי ששווים בערכם לאוטו לא רע בכלל…
אין לי מושג מה מוסר ההשכל מהסיפור המשעשע הזה, אבל לדבר אחד אני מקווה: שיום אחד תהיה זו בחורה שתתחרה בי כך באופן ספונטני במהלך רכיבה שגרתית בכביש, ואז סופסוף התאוריה שלי תוכח כשגויה…
תחי סוף הפגרה!
