אין מה להשוות את זה לטריאתלון רגיל ללא דרפטינג, יש תחושת שותפות וחברות, את לא בודדת ברכיבה, המהירויות אחרות לגמרי, באמת כיף!
וזה גם שונה מאוד מרכיבה בפלוטון בתחרות אופניים למשל ששם הפלוטון הוא האלוהים שלך. הקצבים מאוד מאוד גבוהים, אבל את יודעת שאסור לעזוב את הפלוטון.
החופש לבחור
בטריאתלון עם דרפטינג, את יכולה לבחור מה שמתאים לך, והכל בסדר!
את יכולה לבחור לרכוב לבד, את יכולה לבחור לרכוב בפלוטון, ואת יכולה גם לבחור לרכוב בזוג, שלשה או קבוצה קטנה – וזה בעיני הכיף הכי גדול.
חבורה קטנה, שכולם משתתפים בעבודה, מסמנים אחד לשני, חולקים את אותה מטרה: להגיע הכי מהר שאפשר, והכי בטוח שאפשר לקטע הריצה – זה כיף אדיר.
מה עושים? בוחרים. את יכולה להפעיל את אותם השיקולים שאת מפעילה ברכיבה הרגילה: לראות מי “גלגל יציב” (כלומר רוכב שרוכב שקול, במהירות אחידה, לא מזגזג, לא עושה תנועות חדות באופניים) שאפשר לשבת עליו, וממי כדאי להתרחק.
חשוב לזכור שגם בתחרויות עם דרפטינג מותר אירובר (אירובר חוקי לדרפטינג, קצר ועם קרניים מחוברות) – אל תעשי דרפטינג על מישהו שיושב על האירובר – הוא לא יכול לסמן לך.
לפעמים תמצאי אפילו חבורה קטנה שאת יכולה לראות שהם עובדים טוב וביחד, משגיחים אחד על השני, רוכבים אחיד – ואז גם כיף לשבת עליהם.
הלכות דרפטינג ונימוסי כביש:
1. אם את יושבת על “רכבת” ולא עולה להשתתף בעבודה, שימי לב שכשהרוכב שטחן מקדימה יורד למטה, את מפנה לו מקום לפני הגלגל שלך. תפתחי קצת מרחק כשהוא מגיע אליך, וכדאי גם להגיד לו שהוא יכול להכנס.
הכי מעצבן לרדת מהובלה, ולמצוא רוכב “עלוקה” שנדבק לגלגל בסוף הרכבת, אבל לא עובד בעצמו. זה הורס את העבודה, מקשה על העלייה להובלה, ומאוד לא מנומס בכביש. הרבה פעמים הרוכבים ברכבת כזו ממש מתעצבנים על מי שתופס טרמפ ככה. לעומת זאת כשעושים את זה נכון ומתחשבים במובילים – הם לא יתעצבנו עליך, ואפילו יפרגנו. היה לי פעם טריאתלון אחד שהצלחתי לשבת על רכבת שהיה בה שי פיפמן האגדי. הקפדתי לא להפריע, לא להתערב להם בגלגלים, אבל נפחתי את נשמתי להחזיק איתם. ובאמת בסוף הטריאתלון הוא הגיע אלי ופרגן לי על הרכיבה.
2. אם את רוכבת עם עוד רוכב אחד או שניים – כדאי לחלוק איתם את ההובלה מדי פעם. גם אם הם הרבה יותר חזקים ממך – תובילי פחות זמן, אבל תשתתפי בעבודה. זה מנומס יותר, וגם עוזר לשמור על קצב גבוה. לעומת זאת, יש גברים שממש מתעצבנים אם אישה עולה להוביל, אפילו למעט זמן, וכל פעם ינסו להגביר את המהירות כשאת עושה את זה. אם זה קורה – לא להתרגש. תני לו לקחת שוב את ההובלה, אבל אם הקצב יוריד – “תעירי” אותו על ידי זה שתנסי להוביל שוב.
3. אם מישהו יושב לך על הגלגל ואת מרגישה שהוא שם בשביל להשאר, תתחילי לסמן. זה תורם לתחושת הבטחון שלו, וגם לתחושת השותפות. כשאת מתעייפת, סמני לו לעלות קצת, ותתחילו להחליף ביניכם.
אחד הטריאתלונים המוצלחים שלי היה בטריאתלון אשדוד, כשחלקתי את קטע האופניים עם עוד רוכב חזק, והחלפנו בינינו בהובלה כל הזמן. הרכיבה עברה לי ממש מהר, בזכות העבודה המשותפת. בריצה כבר פתחתי עליו פער, ואז בסוף הטריאתלון, אחרי שסיימנו, הוא הגיע לחפש אותי ולחצנו ידיים והודינו אחד לשני על העבודה המשותפת. שנינו הרגשנו שהרכיבה הזו יחד פשוט עשתה לנו את הטריאתלון.
4. אני מציעה להמנע מפלוטונים גדולים. עלולים להיות בהם רוכבים שלא מנוסים בדרפטינג, וזה כבר מסוכן. רוב ההתרסקויות בטריאתלון תל אביב קורות בפלוטונים הגדולים האלו (ובמיוחד בסיבוב הפרסה). לפעמים אין ברירה. פעם אחת התחלקתי בעבודה עם עוד שניים בטריאתלון תל אביב, ואז העפתי מבט לאחור והופתעתי לגלות פלוטון של עוד 20 רוכבים שיושב עלינו. במקרה הזה לא עזבתי את הפלוטון אבל הקפדתי להשאר כל הזמן מקדימה – בחלק הבטוח של הפלוטון (בעקרון, רוב התאונות קורות בחלק האחורי של הפלוטון, ולכן מי שנמצא מקדימה, אמנם עובד יותר קשה, אבל גם מוגן יותר מפני התרסקויות).
בשורה התחתונה: לפחד זה טוב ברמה מסויימת. הפחד שומר עלינו. ומצד שני גם טריאתלון עם דרפטינג יכול להיות חוויה נהדרת, וגיוון נהדר לטריאתלונים הרגילים שיכולים להיות “בודדים” למדי בשלב הרכיבה.
תיהנו!
