בלדה למוכרת אופניים

אחרי כשלושים חודשים ארוכים

אחרי שרכבנו עליהם למרחקים,

אחרי שמצפון עד לאילת הגענו

ואת הכנרת בכיף סובבנו,

לתורכיה לטיול נסענו

וכמעט כל השבוע עליהם רכבנו,

ככה פתאום למכור את המדון

אפשר לחשוב שאתה גביר, או איזה אדון,

להיפטר מאופן אחד, נו מילא

אבל משני אופנים, זה כבר פלא,

צריך להיפרד משני האופנים

לפני שיהפכו להיות אבן שאין לה הופכין,

מצלמים ושומרים תמונה במגרה

וכבר מדברים על גובה התמורה,

פתאום מבינים שזה כבר לא משחק

ובודקים כמה ייכנס לארנק,

ככה לנטוש ידיד, או אולי זו ידידה

מבלי להגיד להם ממש תודה,

הם כבר הכאיבו הרבה וגם לחצו

אבל את הארץ לאורכה הם כבר חצו,

אז אותם לזרוק או אפילו למכור

זה ממש כמו בעיקר לכפור,

אבל אלה חייו של רוכב מתפתח

את אופני המקור הוא מהר שוכח,

אז רק עוד מילה לזכר המדון, ה- SL

כל שנותר זה אתכם להלל,

להגיד תודה על הכל ועל מה שעברנו

אין ספק שבזכותכם התגברנו,

אתם תהנו בידיו (או בין רגליו) של אחר 

ואני לשלי אזדרז מהר,

כי העולם, כך ידוע

תמיד ממהר ולא רגוע,

ואם תפגשו את המדון של מור

אז תזכרו, יש זמן לעצור,

להגיש שלום ולאחל כל טוב

לעוד זוג אופניים אהוב.