חדשות ומאמרים

שבוע עבר מאז הר לעמק. 58 ק”מ של ריצת שטח, בשישה קטעים, על פני 24 שעות. ולקח לי זמן לארגן לעצמי את המחשבות. לקח לי זמן לקלוט שעשיתי את זה. שניצחתי. שניצחתי את הפציעה הארורה ההיא שטרפה את כל הקלפים. ולאורך כל התקופה הארוכה הזו של הפציעה, של ההתמודדות, אנשים שאלו אותי למה אני לא כותבת. לא משתפת יותר במה שעובר עלי. ולא יכולתי. לא יכולתי לכתוב. לא כשהכל טרי מדי, כואב מדי, מייאש מדי. והיום, היום סוף סוף, אני מרגישה שאני יכולה לכתוב.
אבל לפני הכל, אני חייבת לנצל את ההזדמנות הזו ולהודות לכרמי. שהיה איתי לאורך כל הדרך הארוכה הזו. החל מהשעות הארוכות בבית החולים, באותה שבת איומה של התאונה, ובהמשך בשבועות הארוכים של השיקום, והחזרה לאימונים. שידע להנחות אותי ולאמן, גם כשהאתגר לא היה בכלל באופניים. עם עידוד, עם ייעוץ, עם הנחיה צמודה. תודה!

דצמבר 2011: ההתרסקות: תגידי תודה שאת בכלל הולכת

שחור! הזכרון הראשון שלי אחרי התאונה הוא שחור. פרמדיק שואל אותי: “מור, את מסוגלת לקום?”. אני מנסה לקום, הכל מסתובב, ופתאום קולות מבוהלים צועקים: “תביאו קרש, תקבעו לה את הצוואר”, ומייד כל העולם נעלם, והשחור חוזר.

לרכוב בלי אופניים (= לרוץ)

* גירסא מעודכנת – עם תשובות לשאלות נוספות שקיבלתי בעקבות פרסום המאמר.

טוב, זה לא סוד שאני אוהבת לרוץ, כולכם ראיתם את זה. למעשה, השחרור החביב עלי אחרי כל הלחץ והטראומה של מירוץ אופנים הוא… ריצה.

הקדמה

קטונתי מלתת טיפים לחצי מרתון. יש רצים רבים ומנוסים ממני למרחקים האלו (עד היום רצתי בסה”כ 5 חצאי מרתון – אחד מהם כחלק מהחצי איש ברזל). ולכן גם לא ידעתי מה אני יכולה לכתוב ולהוסיף כשהתבקשתי לתת טיפים.

בסופו של דבר החלטתי לתקוף את זה מכיוון שונה: מהכיוון שלנו כרוכבי כביש, עם הדרפטינג, ועם תחומי הדופק שאנחנו רגילים אליהם (תגידו לרץ E1 או E2 והוא לא יבין על מה אתם מדברים ;-)). אז הנה מה שיצא…

טיפים לריצה בגשם

ריצה בגשם, כשיודעים איך לעשות את זה, יכולה להיות כיף גדול.

אין כמו האויר הצלול והנקי, הריח של האדמה אחרי הגשם, הטיפות הקטנות שמצננות את הגוף. תחושה של התמזגות מוחלטת עם הטבע.

שלא לדבר על זה שיש ימים שבהם לרכוב על אופניים בגשם זה לא האופציה הכי חכמה, לרכוב על טריינר זו לא אופציה נעימה, ולעומת זאת, לצאת החוצה לרוץ – זו חוויה קסומה: הכל בחוץ שקט, ריק ונקי. אתם והגשם.

לעומת זאת, ריצה בגשם יכולה גם להיות סיוט אמיתי אם לא נערכים לכך נכון: קר, רטוב, כבד…

אז מה הסוד לריצה מוצלחת? הסוד הוא בבגדים (כמו שכל אישה יודעת כבר מזמן – סתאאאאאאאאאם)