חדשות ומאמרים

4:30 בבוקר היא שעה אכזרית. צלצול השעון המעורר תופס אותך בדיוק בשלב בו השינה היא העמוקה ביותר. לא פלא שגנבים בוחרים שעה זו לחדור לביתם של אנשים, שנוטים תמיד לספר שהגנב “הרדים אותם עם חומר כל-שהוא”. איזה שטויות, אנחנו פשוט ישנים טוב בשעות הללו.

4:30 בבוקר, זחילה מתוך המיטה בניסיון נואל שלא להעיר גם את זוגתי. זו מיד פקחה עין תורנית ותוך מס’ דקות  הייתה  מוכנה ומזומנה כדבר שבשגרה. ככה זה כשאתה גר בבית בו בשבת מתעוררים הכי מוקדם. בין אם לענייני אופניים או לתחרויות טניס ברחבי הארץ. השותפות המושלמת הזו, והתמיכה ללא סייג, היא אחד מהמפתחות החשובים לכל הצלחה  ובכל דבר. תאמינו לי יש לי כבר ניסיון עם קבלות בתחום.

הכול היה מוכן כבר מאתמול. רק את ההתרגשות לא הצלחתי להסתיר. בטח שלא ממערכת השרירים הבלתי רצונית שבגופי. בקורי התכופים בשירותים העידו על כך. “לעזאזל” אמרתי לעצמי. “רק זה מה שחסר לי” ותחבתי עוד גליל נייר טואלט לתיק.

שנתחיל מהסוף?

היתה חויה, ללא ספק. במיוחד לרוכב חסר נסיון בתחרויות שכמוני.  הסיום רווי האדרנלין, ותחושת ההחמצה שיכולנו יותר היו ה”פינאלה” לאירוע.

הכל  התחיל בהתלבטות הרגילה האם להירשם או לוותר. מצד אחד אינני חיית תחרויות באופיי, מצד שני תחרות מישורית היא כמעט ההזדמנות היחידה בשבילי כאחד שכל גבעה קטנה גורמת לו להידרדר  לאחור.

בסיכומו של דבר, וכמו שאומרים בפוליטיקה, “קבלתי את דין התנועה” ונרשמתי. מאותו הרגע נכנסתי ל”mode  ” תחרות שבא לידי ביטוי בסוג של התכנסות פנימה, ריכוז, הקפדה על תזונה, הכנת האופניים, שינה וכד’.

ההכנות השתלמו בסיכומו של דבר. בבוקר התחרות הרגשתי רענן דרוך ומוכן. הייתי מצויד באוכל ושתיה ובכמות מתאימה של פרפרים בבטן. על קו הזינוק הרגשתי נוזל חמים ודביק באיזור הברך.  בדיקה מהירה הראתה שאחת משתי אריזות הג’ל נפתחה. אני נוהג להחזיק את הג’ל מתחת לדש המכנס, באזור הברך. קל להוצאה, לא דורש הכנסת היד לכיס שגורמת תמיד לסטיה קלה מנתיב הרכיבה ובפלוטון צפוף יש לכך משמעות קריטית. (פתרון בשבילך הדר]. סילוק מהיר של  הג’ל לגרון, לגימת מים קלה ומיד הזינוק.

לא הכרתי את המסלול לפני. יש לכך כמובן משמעות מנטלית רבה. מסלול מוכר נותן לך את האפשרות להכין את עצמך טוב יותר לקראת הקטעים הקשים, ומקל עליך את חלוקת הכח.

“היתה זו רכיבה מכוננת”. ציטוט מאחת הבנות אחרי רכיבת השבת. 4:40 שעות ברוטו, 3:55 נטו. כשחושבים לא מבינים, איך אספנו 45 דקות של מנוחה? זו כנראה התוצאה כשאת מקדימה… (השעון הוא של סמדר) שהפגינה היום יחד עם מיכל ק. יכולת מרשימה….לפי השעון של דורון רכבנו כ-82  ק”מ עם טיפוס מצטבר של 1600  מ’.כן כן לא להתבלבל אלף שש מאות מטר. לא רע בכלל!!

היה באימון רמז על ההולך לקרות בקרוב. יהיה חם יותר, לח יותר וקשה יותר. אנחנו כבר קבוצה לא קטנה ומאד מגוונת. היום היינו בחלוקה כמעט זהה לרוכבים/ות. חוד החנית בידי (כרגיל) האשקלונים (היי חבר’ה מה שמים לכם שם במים? }שתמיד מטפסים במהירות ובקלילות כאילו שמדובר בירידה ולא בעליה….”לא נגמרים החבר’ה האלה”  אני אומר לעצמי, “חכו חכו בירידה”…. משב רוח קליל ורחש הצמיג החורך את האספלט והופ כשאני במהירות של 75  קמ”ש עובר אותי נמרוד באדישות השקטה שלו ומחזיר אותי למקומי הראוי…

היום בבר בהר התפצלנו לשתי קבוצות. חלק חזרו דרך עמק האלה, וחלק המשיכו במסלול הרגיל.

הבוקר לא הגעתי לאימון. בקרתי בבית הכנסת בעליה לתורה של קרוב משפחה שחגג את בר המצווה. התבוננתי סביבי על המתפללים, וחשבתי לעצמי איזה כיף יכול היה להיות אם כל אחד היה חי באמונתו מבלי לכוף דעתו על האחר?! חשבתי גם כמה מהאנשים יכולים היו להצטרף למעגל כמו שלנו ודומים לו אם גם יום נוסף בשבוע היה יום חופשי? וחשבתי גם על….

נס ציונה-

היה כיף. הייתה זו לי תחרות ראשונה. האמת היא שהשתתפתי לפני שנים בקריטריום, בזמן שאלו התקיימו בגני התערוכה. החלטה של רגע… ונרשמתי. אמרתי לעצמי שלמרות שאסיים באופן ודאי אחרון לפחות יהיה זה אימון איכותי. התגברתי על כל רגשי הנחיתות שלי והתייצבתי לזינוק.

בבית קראתי את “מאמרו” הקצר -המצוין- והתמציתי של אסף {בני) ויישמתי את כל ההוראות. יצאתי לרכיבה יום לפני, הקפדתי לאכול נכון, ואפילו טריינר לחימום הבאתי.

שלום לחבריי הקומונה,

אני מתנצל שחיכיתי לנס ציונה ושלא תרמתי משהו במרוצים הקודמים.