אגב גם הם לא עשויים מקשה אחת,
שתי דוגמאות לקצוות השונות לרוכבים כאלה והמפורסמים ביותר: הם קאנצ’לארה (קבוצת לאופרד טרק) מצד אחד ו- ז’ילבר מצד שני (קבוצת אומגה פארמה לוטו).
המשותף לכולם הוא משך הזמן הארוך, יחסית לרוכבים אחרים , כשהם עושים את המהלך המסויים ובכך גורמים את הנזק ליריב.
ניתן לזהותם מבין הרוכבים בד”כ כבעלי גוף שרירי יותר ומכאן גם הכינוי – PUNCHEUR מצרפתית– אדם שרירי.
מכאן שעל הניצחון בקטע היום יכולים להתמודד החובטים, הספרינטרים (אם יוכלו להחזיק את הקטע בעלייה), מטפסים (אם יוכלו להחזיק את הקטע במישור עד לסיום) וכמובן גם המתמודדים לנצחון בטור בכלל כמו קונטאדור והשלקיז.
כמובן שתמיד יש אופציה של קבוצת בריחה שתרצה “לגנוב” את הניצחון מן המועמדים הפוטנציאליים במיוחד כשהמסלול היום הארוך ביותר בטור.
מה שאני ראיתי היום:
המבחן של אנדי שלק (האח הצעיר מצמד השלקיז, קבוצת ליאופרד טרק) מתעכב עדיין אצל העורך שכותב אותו – נסיון התקיפה של קונטאדור בקטע של היום (2 ק”מ לסיום) היה כושל –
בכיכר בדיוק למרגלות העלייה שהייתה מוקד העניין במסלול הוא בחר לתקוף מן הצד הימני של הכיכר, משתמש בו כמיסתור בזמן שכל השאר עוברים מן הצד השמאלי כדי לברוח קדימה אך לרוע מזלו הוא יצא מן הכיכר איטי מדי (נראה שהקשת הימנית מעט ארוכה יותר בגלל זה הרוב בחרו בשמאלית).
אח”כ הקצב כבר עלה והיה מאוחר מדי מבחינתו להפתיע.
הדבוקה כבר לא נותנת לקבוצת הפנסיונרים – רדיושאק (שהיוצר והמנהיג שלה היה ארמסטרונג), את הכבוד ואולי גם לא מגיע לה – שוב נפילה, ליפהיימר נופל ומאבד זמן רב בדירוג הכללי כבר בסיום השלב השישי המוקדם.
כבוד מהדבוקה:
רוכב אחד מהדבוקה שכלפיו הדבוקה ממושמעת בכל מירוץ בו הוא משתתף – הכבוד הגדול ביותר והנדיר ביותר שהרוכבים מעניקים בעצמם ומרצונם לרוכב אחר, אחד ויחיד! והוא מצדו אחראי מספיק לא לנצל את מעמדו לרעה, בכל זאת מדובר בתחרות בין קבוצות יריבות ורוכבים יריבים.
בודדים הרוכבים שזו לכך ביותר ממאה שנות הסטוריה ואילו הן (שאני יודע, אולי היו עוד בעבר הרחוק) :
אדי מרקס, ברנר הינו, מיגל אינדוראין, ו……”הבוס” לאנס ארמסטרונג).
הסיום של היום לא מפתיע ומיוחד מבחינתי ובמסגרת התחזיות שהיו לכל המומחים למיניהם ערב הקטע. 
המנצח, אדוולד בואסן האגן (יליד נורווגיה) מקבוצת סקאיי, בן 24 . בעל אוריינטציה של רוכב – פאנצ’ר – מהסוג שהזכרתי בהתחלה כפוטנציאלים לנצחון בקטע שיש בו עלייה אך קצרה יחסית. הוא רכב מאחורי גארט תומס מקבוצתו שמשך אותו בעלייה עד שתש כוחו, זז הצידה ואז ביצע המנצח פריצה כזו שהשאיר את כולם מאחור – באינטרוול שמסתיים רק בקו הסיום.
