האם לצאת רק בבוקרו של יום חמישי
זו התלבטות רצינית, זה ממש אישי,
מצד אחד, זה חנוכה וזה נרות
ומצד שני, מה כבר יכול להיות,
לבסוף נשארתי עוד יום בעבודה
וכל השאר הרי זו כבר עובדה,
היום כבר 10,345 סיבות מצאתי
מדוע בכלל למחנה יצאתי,
יותר מרבבה סיבות ספרתי, בדיעבד
ולמזלי לא הייתי לבד,
יותר מעשרת אלפים קלוריות
נשרפו להן במישור ובעליות,
אבל גם הייתה עוד סיבה אחת, או שתיים ויותר
שבעצם בגללן אני לא מוותר,
הייתה אחת, של הזדמנות לרכוב הרבה שעות
שאת זה מוצאים גם בהרבה שבתות,
הייתה אחרת של מרחבים פתוחים
אבל רק בגלל זה לדרום לא בורחים,
הייתה נוספת, של שמש ללא גשמים
אבל גם בפארק אין תמיד עננים,
הייתה גם אחת של חופש ושלווה
אבל אז מתרחקים ממשפחה אהובה,
והייתה גם אחת, מיוחדת, של קבוצת רוכבים
שאיתה לרכוב ממש אוהבים,
קבוצת רוכבים, ברובה מוכרת
שאותה לא רוצים להחליף באחרת,
קבוצה של “שרוטים” ללא תקנה
שאיתה רוכבים בהרבה אמונה,
שאחד לשני בד”כ עוזר
כי זו משמעות המילה “חבר”,
“כבישונים”, ובעברית רוכבי כביש
כל רוכב לרעהו סיוע יגיש,
מהגב לדחוף, לעודד וגם קצת צרחות
לרכוב מהצד ולשמור מפני הרוחות,
לגעור ולהעיר, ללמד, להציע וגם לחנך
כל אחד מתנדב את האחר לתדרך,
אבל על הכל מרחפת אווירה אוהדת
תחושה של קירבה מאד מיוחדת,
שהרי אם זה לא כך, כיצד זאת נסביר
שאת הרכיבות אנו לא רוצים להחסיר,
אז למה בבוקר באים מוקדם
אם לא כדי להיפגש ולפגוש, גם,
רק לרכוב סתם בשבילים ובראש ציפור
אפשר גם לבד כמו ציפור דרור,
יש בקבוצה מרכיבים שונים
הרבה אנשים מאד מגוונים,
שביחד, כמו שהיה בסוף השבוע
היא זורמת, מצחיקה, לא על קצב קבוע,
היא מקסימה, סימפטית ומיוחדת
גם אם לא תמיד היא מאוחדת,
ויש גם סיבה של מדריך ושל ארגון
שמשלב כל כך יפה הדרכה ופירגון,
מקצועיות ונכונות אין קץ
לעזור, לתמוך וגם לייעץ,
איך לכוון, באיזה גובה ואיך לאכול
תמיד ובכל שעה אפשר לשאול,
שואף לענות ולתת הסבר
לכולם נותן הרגשה של חבר,
וגם “בלונדה” שבדרך שקטה ומיוחדת
את כל הלוגיסטיקה במחנה היא מארגנת,
לחם, ריבות, גבינות ועוגות
ואפילו עם יואב מספיקה להיות,
הכל כמו שעון דופק ובזמן
טוב שלא צריך היה לשלם במזומן,
הא, כמעט שכחתי הייתה גם עוד סיבה
רציתי פשוט לרכוב שם בסביבה,
תודה לכולכם על סוף שבוע ארוך
זאת הייתה חוויה מיוחדת
שרק שבוע באיטליה עולה עליה לאין ערוך.
