רכיבה בקבוצה

מדריך יכול להוסיף רק מעט

אני כבר בכבישים רוכב ללא חת,

אבל מה כבר אפשר להפסיד

לפחות ניסיתי, כך אוכל להגיד,

אז באתי בנובמבר, בבוקר קריר אחד

ומאז העולם כאילו נעמד,

החלה ספירה חדשה ומשונה

זו ספירת אימונים, ולא של חודש או שנה,

לא של יהודי וגם לא של המוסלמי

מאז שהגעתי ל”קבוצת הנשים” של כרמי,

יומיים, שלושה וגם ארבעה בשבוע

עברתי לבסוף שינוי, ממש זעזוע,

בראש הקבוצה עומד (רוכב) מדריך

שעם הזמן לומדים אותו להעריך,

חיוכו כמו מבויש וצנוע

אופיו שליו והוא תמיד רגוע,

מוביל את הקבוצה ברוב ידע ובטחון

מקצוען אמיתי, מלמד המון,

אחראי, משקיע, ממש אכפתניק

לא בחפיף כמו איזה מוסכניק,

שולח מיילים פעמיים בשבוע

אצלו הכל “בסדר גמור” באופן קבוע,

לוח אימונים מעביר באינטרנט

מתכוון לבצע כל ספרינט באמת,

את כל שלעיל מזמן כבר כתבתי

אבל אין טעם לשלוח, כך חשבתי,

אבל בשבת גיליתי משהו חדש

כרמי יודע לכעוס ממש,

הוא צועק על רוכבים וגם מרים את הקול

וזה כבר באמת סימן גדול,

זה סימן שעברנו את הגבול

ממש יצאנו מתוך המסלול,

לא רק שהפרענו לו להסביר ולהדריך

גם דיברנו יותר ממה שצריך,

לא שמרנו על E  1 או שניים

ממש השתוללנו על האופניים,

בקיצור, התפזרנו לאורך הכביש

וכרמי כבר לא יכול היה להחריש,

אז, מאחר ולו זה לא מגיע

 ומאחר וזה לא מספיק רק להזיע,

צריך להוציא מסקנות לעתיד

ואחד לשני להגיד,

יש לנו מדריך שעליו אנו סומכים

ואחריו אנו בביטחה רוכבים,

צריך משמעת מינימאלית וגם כבוד

וכולנו ביחד אחריו לעמוד,

לאפשר לו להעביר אימון בחול ובשבת

כדי שגם נהנה ונרכוב בנחת,

זו אחריות לא קטנה, עשרות להוביל בכביש

כשלתקלות כל אחד מאיתנו רגיש,

לכן, צריך להחליט על עקרון ברור

לציית לכרמי, כמו לתמרור,

הוראותיו הן יותר מהמלצה

וזו ממש לו מליצה,

אז מכאן ולהבא, כלומר גם בעתיד

אנחנו איתך באימונים מר שרביט.