חדשות ומאמרים

דופק – מבוא

כדי לבצע אימון יעיל ומבוקר אנו זקוקים ליכולת ניטור של מצב הגוף, ומידת המאמץ והאינטנסיביות של האימון. אחת הדרכים לכך, והשכיחה מביניהן, היא מדידת קצב פעימות הלב – הדופק.

למעשה, הדופק שלנו מגיב בעיקר לרמת הפחמן הדו-חמצני במחזור הדם ולעלייה בדרישה לחמצן שהם תוצאה של שינוי בעצימות הפעילות הגופנית. מדידת הדופק, אם כך, אינה מדד ישיר לעצימות האימון, אבל מהווה אינדיקטור טוב וקל למדידה.

לרכוב בלי אופניים (= לרוץ)

* גירסא מעודכנת – עם תשובות לשאלות נוספות שקיבלתי בעקבות פרסום המאמר.

טוב, זה לא סוד שאני אוהבת לרוץ, כולכם ראיתם את זה. למעשה, השחרור החביב עלי אחרי כל הלחץ והטראומה של מירוץ אופנים הוא… ריצה.

טיפים לריצה בגשם

ריצה בגשם, כשיודעים איך לעשות את זה, יכולה להיות כיף גדול.

אין כמו האויר הצלול והנקי, הריח של האדמה אחרי הגשם, הטיפות הקטנות שמצננות את הגוף. תחושה של התמזגות מוחלטת עם הטבע.

שלא לדבר על זה שיש ימים שבהם לרכוב על אופניים בגשם זה לא האופציה הכי חכמה, לרכוב על טריינר זו לא אופציה נעימה, ולעומת זאת, לצאת החוצה לרוץ – זו חוויה קסומה: הכל בחוץ שקט, ריק ונקי. אתם והגשם.

לעומת זאת, ריצה בגשם יכולה גם להיות סיוט אמיתי אם לא נערכים לכך נכון: קר, רטוב, כבד…

אז מה הסוד לריצה מוצלחת? הסוד הוא בבגדים (כמו שכל אישה יודעת כבר מזמן – סתאאאאאאאאאם)

ביום שלישי, למי שלא היה ולא יודע, כרמי החליט להחדיר בקבוצתנו את אחד המרכיבים החשובים ביותר לרוכב אופניים תחרותי. מנסיוני האישי, דראפטינג הוא אחד הדברים שיכולים לשנות מהלך תחרות או טור שלם. היכולת לחזור חזרה לדבוקה ללא איבוד זמן או אנרגיה במלחמה נגד הרוח, שברוב המקרים תנצח אותך, היא יכולת נהדרת וקריטית להמשך התחרות ואף לסיומה

אין כמו החיבוק החם של X-TEAM

השבוע יצא לי להתכתב עם מישהי שמסיבותיה שלה כבר לא בקבוצה. שאלתי והיא סיפרה מה קורה איתה, ומה היא עושה. ואז סיימה במשפט: אבל אין כמו החיבוק החם של XTEAM  .

ולמה אני משתפת אתכם בזה?

כי חשבתי על זה היום בבוקר כשחזרתי מהרכיבה.

מה לספר בעל פה ומה על הכתב להעלות

אין, אין על הקבוצה הזאת,

השבוע עוד לא ממש התחיל

והיריעה כבר קצרה מלהכיל,

קומונת XTEAM מגישה: המדריך המלא לטריינר

(בהשתתפות כרמי, אדוה, ליאור ומור)

הכנות לאימון

• הכל בהישג יד – לדאוג מראש שכל הדברים שצריך לאימון יהיו בהישג יד: שתייה, חטיפים, מגבת (וזה חשוב, אני אחזור על זה שוב: מגבת J), שלט של הטלויזיה. כל דבר שתצטרכו. אחרת הפיתוי לרדת גדול, ההפסקות מתארכות והכי קשה לחזור
• כנ”ל לגבי הליכה לשירותים ממש לפני, כדי שלא תהיה סיבה להפסיק תוך כדי (ואז לא לחזור)
• מאוורר – להציב ממש מולכם (כן, גם בחורף). אי אפשר לשרוד אימון בתוך הבית בלי זה (וזו ההזדמנות להזכיר עוד פעם גם את חשיבות המגבת מהסעיף הראשון).
• טלויזיה – סרטים טובים, DVD, וידיאו. כל דבר. רצוי משהו שלא דורש יותר מדי ריכוז, כי יש קטעים, במיוחד כשמנסים לשמור על דופק גבוה שהדבר היחיד שמסתכלים עליו זה המספרים בשעון (מהירות/דופק). אני ראיתי ברצף את כל העונות של סיינפלד שוב ושוב איזשהו חורף אחד (האמת, 3 פרקי סיינפלד כל בוקר זו דרך לא רעה להתחיל את היום – כמעט כמו לרכב בחוץ).
• מוזיקה – מוזיקה בשבילי זה הכרחי. קודם כל זה נותן לי התחלה רגועה ליום, חוץ מזה הטלויזיה אצלי תמיד בלי ווליום כדי לא להעיר את שאר בני הבית, ומעבר לזה זה קריטי באותם חלקים שבהם מפסיקים להסתכל על הטלויזיה ומסתכלים רק על המספרים בשעון.
• הכנה מנטלית – אימון טריינר או אליפטי זה אימון קשה. קשה מנטלית. וכדאי להתכונן לזה מראש.

 היתה רכיבה שונה השבת. מיוחדת.

הקור והגשם (וגם מה שאנחנו עוברים כרגע כקבוצה) גרמו לחלק מן האנשים להישאר בבית. היינו קבוצה קטנה. חבורה קטנה של שרוטים, עם הרוח, הגשם (שלקראת הסוף נהפך למבול), ותחושה של שותפות גורל מצד אחד, וגם התמודדות אישית של כל אחד מצד שני.

רכיבה על כביש רטוב היא שונה. המונח “לתפוס גלגל” מקבל משמעות שונה. פתאום אתה לא רוצה להיות קרוב כל כך לגלגל שלפניך (מסוכן יותר, שלא לדבר על כמויות הבוץ שחוטפים). יש הרבה דיבורים ושיחות, וגם הרבה רגעים של שתיקה והתכנסות של כל אחד לתוך עצמו.

אתם בטח מכירים את ההרגשה הזו….מכינים הכל ערב קודם, את הבגדים , האוכל והשתיה, הנעליים והקסדה, בודקים את האופניים, מוודאים שהכל במצב תקין, ונכנסים כבר ל- מוד  של אימון שבת.

האיזור של גבעת עדה, מישורי ברובו שייך בד”כ לאימוני התקופה הזו. שילוב עם טיפוס ל”זכרון” מזכיר לנו תמיד שאופניים זה בעצם עליות. שם בא לידי ביטוי כשרון אמיתי ויכולת. במישור בדרפטינג בתוך הפלוטון אפשר “לשבת” ולנוח. בעליות אתה מוצא את עצמך מתנהל לא אחת לבדך, קובע את קצב הפידול, הדופק והנשימה. מסתכל למעלה ורואה את הטובים ממך מתרחקים והולכים, נראים בכלל כלא מתאמצים, ואז מתחילות המחשבות לזחול לתוכך. אני פחות מוכשר, שמן מדי, לא מתאמן מספיק, אין לי נטיה טבעית לטיפוס,….מכירים את זה????????

חשבתי הרבה על הפגרה. לי, דווקא, הייתה זו תקופה מצוינת. אפילו קצרה מדי. לקראת הפגרה הרגשתי כבר את הצורך בה. קצת להירגע מהקצב המטורף של היום יום. לוליינות השילוב המופלא של בית עבודה ותחביב תובעני, נתנו בי סימני עייפות, ולכן שמחתי כ”כ לקראתה. במיוחד אהבתי את הרכיבות הרגועות. של הקצב הנוח, האיטי יחסית, הנינוח. זה שמאפשר לך להביט גם סביבך, ליהנות מהנוף, ובמיוחד מהנוף האנושי. זה שמאפשר לך לשוחח עם זה שלידך במשפטים שלמים, ולא כאלו הנקטעים מרוב מאמץ. זה שמאפשר לך להכיר אותו טוב יותר, גם צדדים אחרים שלא הכרת. להיות שותף למחשבות שלו, להתלבטויות, לדברים המשותפים והשונים. לקבל תשובות לשאלות שונות שמנקרות במשך השנה, חלקן מספקות וחלקן כאלו שמעוררות ויכוח. ובכלל זה כיף כי גם מזג האוויר נוטה חסד, מכין אותנו לימי החורף הקשים.

שמתם לב, זה ממש מדהים

כרמי כבר שבועיים את הקול לא מרים,

את המייל השבועי הוא פתח ב “היה מצוין מבחינתי”

בשבילו זו מחמאה גדולה וביטוי מאוד יצירתי, 

זה היה בנובמבר האחרון

כשאיתן (שמואלי) אמר לי – זה יוסיף לך המון, 

חשבתי מה כבר יכול להיות

ברכיבה בפארק, בלי עליות,