“ליפול עד התהום ולטפס משם הכי גבוה..”ֿ
סיכום אליפות ישראל 2016 בית גוברין
סיימתי.
ואני עומדת ובוכה , מתייפחת בזרועותיה של שרון ( תודה שהיית שם להחזיק אותי) .
שנה קודם לכם , לא סיימתי , פתחתי את העיניים באמבולנס והכל היטלטל .
שנה של הכל מהכל – חששות , החלטות , אי ודאות , גירושין , השלמה , ידיעה , אהבה , אכזבה צמיחה , ועוד.
ואימונים תמיד היו שם .
“אל תוותרי על שגרת האימונים ” , הייתה אחת העצות החשובות שקיבלתי בדרך ( בין עוד כמה )
ואכן , לא וויתרתי עליהם והם הפכו להיות חלק מהשגרה .
כרמי התווה את הדרך והמטרה לאליפות הארץ בסוף יוני,.
זה נראה לי כ”כ רחוק , שאפשר היה להירדם בדרך …אבל הדרך הייתה רצופה באימונים קשים , חלקם מתסכלים, חלקם מוצלחים יותר ,אבל כולם מלמדים .
לא דאגתי , רק התאמנתי .
חודש וחצי לפני התחרות .. נכנסתי יחפה בשידה שבסלון ( רהיטים זה דבר מסוכן מאד.. )
ושברתי את האצבע ברגל. מושבתת ל 6 שבועות ( כן , זה חודש וחצי רק ביותר יפה )
לא יכולה ללכת , לא לנהוג לא להתאמן וצריכה לתת לזה זמן להתאחות .
לשמחתי , האורתופד ( המאד מיוחד יש לציין ) קיצר לי את התקופה בחצי וחזרתי תוך 3 שבועות לרכב.
כרמי הרגיע והיינו צריכים לבנות את מה שחסר בהתבסס על מה שכבר יש , הייתה לי חזרה משמחת מאד .
” ואיך נתעורר אם לא ננסה”.
זה הגיע ,
יום התחרות . תמיד מאד מפתיע אותי כשזה מגיע ואז אני מאד מתרגשת
( קוראים לזה בעדינות – “מתחרפנת ” )
הרוגע הגיע רק בבוקר התחרות .ואני בפוקוס . הכי שאפשר.
מקבלת חיבוקים של עידוד ואיחולי הצלחה ותדריך של 2 משפטים מכרמי שהספיקו לי בדיוק .
על קו הזינוק אני עוצמת את העיניים , פלאשבאק עצבני שזרק אותי למקום שבו התעוררתי אז , אבל עכשיו אני באותו המקום .
אבל אחרת .
מזנקים חזק , אבל לא עצבני . פלטון ענק של כ 150- רוכבים . משתדלת לשמור על הגלגלים של אהרון ועילם ונצמדת ככל האפשר. שימח אותי לשמוע שניב אומר לטל להישאר על הקו שבו אני רוכבת . מאיר גם באזור ומזכיר לי לשתות ..
נשארת בפלטון וזה נעים לי .קצת לוחצים וקצת מרגיעים . עד הנפילה של אהרון , הוא מתגלגל וקם ואני בולמת . זה גורם לי לאבד זמן ולא הצלחתי לגשר איתו .
אני לבד . ממשיכה לרכב ומתחברת לרוכבים שנשרו מקדימה וכאלה שהגיעו מאחור , ואנחנו עובדים ביחד .
בסיבוב האחרון אחד הרוכבים אמר לי שמתחיל ללחוץ חזק ואני מתיישבת מאחוריו, מה שיהיה יהיה .
ממשיכים ביחד עד העלייה לעגור ומשם אני לוחצת עד הסיום, איזה כיף לראות קו סיום !!!
ברגע הזה הרגשתי שניצחתי , ולא היה לי משנה מה התוצאה , המיקום …
הכל יצא ושוחרר ,וכן , עד כמה שזה נשמע קלישאה – נסגר לי מעגל.
” ליפול, להישבר ,
להיבנות מהשדים שבנו
לא לברוח, לא לשכוח, לא למעוד “
תודה לכם חברים יקרים ,על התמיכה והעידוד . אוהבת כל אחד ואחת מכם.
תודה לצוות האוהל המדהים שהיה בתחרות, זה תמיד עושה הרגשה טובה לדעת שיש מישהו שם בשבילך ( קצת עושה להרגיש כמו במרוצי אופניים הגדולים בעולם ☺) )
תודה ניב , שמחדד תמיד את ההנחיות הנכונות בזמן המתאים .
תודה מאיר שלוקח אותי אל הקצה שוב ושוב ,
תודה עידו , שמזכיר לי, שאני יכולה .
ותודה כרמי , שלא מוותר לי – אף פעם.
סיכום משגע ורד!! איזה תיקון מעולה ואיך את פשוט ממשיכה ומתפתחת וגדלה ונהייתה אלופה עם תעודות אמיתיות!!
ורד יקרה את ווינרית בנשמה…האדמה יכולה לגעוש תחתך ומי כמוך הרגישה בזאת אך את נשארת איתנה..הישג מרשים וראוי ביותר ושאפו גם על הדרך..
דברים שבאים מהלב נכנסים ללב, כל הכבוד לך ורד !!!
איזה יופי ורד ממש מרגש. “כשהתלמיד מוכן המורה מגיע”. נהדר שאת יכולה לקבל וללמוד מכל כך הרבה מורים מצויינים. זה אומר הרבה עליך
ורד, ריגשת אותי מאוד, כל הכבוד לך, המשיכי להצליח ולהיות כזאת אופטימית
את מרגשת והיה כיף להתרגש איתך ובשבילך…