כשהיקום צוחק … תצחקי… לפחות תחייכי!

עשרה לחמש יקיצה טבעית… אני זוחלת למחשב, מכ”ם הגשם מפוצץ ב”עננות מפותחת” לא שסופת הברקים והרעמים בליווי גשמים עזים המתרחשת בדיוק מעל הבית שלי, משאירה ספקות להמשך היום, בזהירות ובאומץ לב אני חוזרת אל מתחת לפוך – אח החיים הטובים!
שש וחצי יקיצה טבעית מספר 2… גועל נפש! אני מבינה שהיקום היום צוחק עלי ביג טיים! שלא לומר זהו אחד הימים המתעתעים שבהם הגשם נפסק בדיוק בשעה 6:15 דקות לחלון הזדמנויות של שעה וחצי עד שעתיים שמבטיחות אימון יבש
יקום מניאק!
יום שני, 10:00 בלילה, סופה מטורפת מתרחשת בחוץ, גשם, רוחות… אשרי המאמין…

יום שלישי עשרה לחמש… יקיצה טבעית, זוחלת למחשב, מכ”ם גשם ריק! אין ענן אפילו מעל טבריה…
עשרה לשש… שוד ושבר המאמן ביטל את האימון… כאילו דא?!
מתקשרת לאורלי להודיע שהאימון בוטל, אורלי: אני בדרך, אני ארכב בכל מקרה…

אני דוגלת בחוק עקרון הרצף (לא זה עם הילדים במיטה של ההורים) שבבסיס אומר שעל הרצף של 40 השנה הקרובות שבהם אני מתכוונת לעסוק בספורט להנאתי, פגיעה ברצף האימונים מפאת סופה למשל לא תפגע ביכולות שלי. אבל כמו כל חוק טוב, יש לייצר הגנות ואיזונים גם בחוק עקרון הרצף צריך לומר די לסתלבט!
בהחלטה של רגע אני מודיעה לאורלי שאני מגיעה ונתאמן ביחד

שש וחצי אנחנו אוספות את אורנה ויוצאות לרכיבה
תענוג צרוף!
זהו אחד הימים שבהם אני נזכרת בדיוק בסיבה האמיתית שבגללה אני רוכבת – היכולת להניע את הגוף סתם בשביל להיות בחוץ, סתם בשביל להנות!
האויר נקי (אחרי המבולים של הלילה), ניחוחות של עולם רחוץ, פארק הירקון מלא בבריכות אולימפיות מעורבות עם בוץ, השמיים מבהיקים וזוהרים, שמש נעימה ומחממת, ים סוער לאורך הטיילת בואכה תל ברוך – החיים דבש!

סיכום אימון הבוקר – כשהיקום צוחק… תצחקי!
החיוך עוד לא ירד לי מהפנים

מה היקום מכין לנו למחר?!