אופניים
נו טוב, אין הרבה מה להגיד כאן. זה החלק החזק שלנו, אז פשוט לנצל את זה.
רק לזכור שבטריאתלון אסור דראפטינג, אז לשמור מרחק.
ולנסות לא "להרדם" על האופניים, לשמור על ריכוז. הטכניקות שלי לשמירה על ריכוז: לשמור על המהירות בספידומטר שלא תרד, מי שמתחרה עם מד דופק - לשמור על הדופק שלא ירד, או להתרכז כל פעם בלהגיע לרוכבת שלפניכן ואז לעקוף אותה.
לקראת סוף האופניים, להוריד פלטה, ולסובב מהר רגליים, כדי להכין את הגוף לריצה. זה גם הזמן לקחת גל למי שרגילה מהאימונים, זה יוכיח את עצמו בריצה.

ריצה
ריצה אחרי שחייה ואופניים שונה לגמרי מריצה. אם בהתחלה זה מרגיש מוזר, קשה, בלתי אפשרי - זה טבעי, ההרגשה הזו עוברת אחרי כמה דקות, אז לא להילחץ.  אני בשלב הזה עוברת בראש על כל האיברים ובודקת שהם "עובדים נכון" בריצה: כף הרגל, ברכיים, אגן, כתפיים רפויות, מבט קדימה...
הריצה זה החלק הכי קשה, אבל גם הכי כיפי. אפשר לפגוש את הבנות שרצות בכיוון השני, לתת כיפים, לעודד - תנסו את זה. לא להאמין כמה שלעודד אחרות עוזר לנו. ובטריאתלון נשים זה קורה כל הזמן. והכי כיף - לעודד את סוזי כשפוגשים אותה (תקבלו עידוד ענק בחזרה).
אם אין לכן אויר לדבר/לצעוק קריאות עידוד - פשוט תרימו אגודל ותחייכו - יש לזה אותה השפעה.
זה גם השלב להתחיל לחזור בראש שוב ושוב על אותה המנטרה. הכל הולך, מה שעושה לכן את זה (אני מחליפה בין: "אני באמת עושה את זה" לבין "לכולם קשה, זה הכל בראש" והרבה אנשים אומרים שמה שעוזר להם זה "הכאב הוא רגעי, האכזבה נצחית" אני אנסה את זה הפעם)

והכי חשוב - ליהנות! טריאתלון נשים זה לא תחרות, ולא באים לפודיום אלא ליהנות מאירוע מיוחד וייחודי!

במים........מדברת לעצמי אבל רק דברים חיוביים
כמו...וואלה קל לך.......וואלה עבר מצוף אחד.......הנשימה בסדר
וכד לא לתת לאף מחשבה רעה (כמו מה לעזאזל אני עושה פה) להשתלט...

ברגע שיוצאים מהמים אז זה מתחיל הטירוף אז אני ממש נהנית
ואז הכי חשוב לא לוותר לעצמכן......זה לא נורא אם הדופק בשמים
או אם הארבע ראשי שורף......זה קצר זה נגמר וזה כיף
העיקר לחייך ולזכור כל הדרך שאין דבר כזה אני לא יכולה
ובסיום להניף ידים ולחייך כי אחר כך זה מה שנשאר

בהצלחה בנות